<h1>העיטור מאמר שני</h1>
<h2>דף יג:</h2>
איתמר (מ"ה:) רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא (מ"ו.) אין מטבע נעשה חליפין. והלכתא אין מטבע נעשה חליפין ואינו נקנה בחליפין. ואמר רב הונא (שם) מכור לי באלו קנה לימא רב הונא סבר מטבע נעשה חליפין לא רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה מילתא דשכיח גזרו בה רבנן מילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן. ומסתברא נמי דדוקא במילתא דשכיח בהו דליקה אבל מכר לו חטים שבבית כיון דלא שכיח בהו דליקה מעות קונות והכי גרסינן בירושלמי (פ"ד דב"מ ה"ב) גבי נשרפו חיטיך בעליה חד בר נש דיהב ליה לחבריה עשרה דינרין ואמר ליה אית לי גבך מאה גרבין חמרא מן אהן ביתא שרי מן אהן כרמא אסור מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם עשוי לישרף ואמר ר' יוסי ואת שמע מינה בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין ואמר ליה על מנת דתקום לי בהון מאה גרבין כיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו ולא מעות קונות לא גזרו. שמע מינה דבכל כי האי גוונא ששלח בהן יד ליכא למימר נשרפו חיטיך בעליה דמילתא רחיקא היא וכן הלכתא בכל מילתא דלא שכיחא.
